<h1>ספר המצות לרמב"ם — עשין ע"ז</h1>
<h2>דף לה:</h2>
והמצוה הע"ז היא שצונו שיקריב כל מצורע קרבן כשנרפא מחליו. והוא שלש בהמות עולה וחטאת ואשם ולוג שמן. ואם היה עני שיקריב כבש לאשם ושתי תורים או שני בני יונה אחד לעולה ואחד לחטאת. וזה הוא הרביעי ממחוסרי כפרה (הנז' מ' ע"ה). והוא אמרו יתעלה (ר"פ מצורע) וביום השמיני יקח שני כבשים תמימים וכבשה אחת וכו'. ואם יאמר אומר למה לא תמנה קרבן מחוסרי כפרה כלם מצוה אחת אחר שיש להם ענין אחד יקבצם והוא חסור כפרה ויהיה זה מין מן מיני הטהרה מן הטומאה והיה ראוי שתאמר המצוה הפלונית היא שצונו שלא תשלם טהרת קצת הטמאים והם זב וזבה ויולדת ומצורע עד שיקריבו קרבן. כמו שתמנה (מ' ק"ט) טהרה במקוה מצוה אחת נתחייב בה אי זה טמא שיהיה ואינך חושש למין הטומאה שנטמא בה כן היה ראוי לך שתמנה קרבן מחוסרי כפרה מצוה אחת ולא תחוש למין טומאתו. השם יודע שזה היה ראוי בלי ספק אם היה קרבן כל אחד מאלו הארבעה מחוסרי כפרה קרבן אחד לא ישתנה, כמו טהרה במקוה מים שהוא מין ממיני הטהרות שחובה על כל טמא, אולם מצד התחלפות קרבנותיהם כמו שתראה התחייב למנות כל קרבן בייחוד בהכרח. כי הדבר שבו תשלם טהרת האחד זולת הדבר שבו תשלם טהרת האחר. וזה כמו מי נדה ומי מקוה וארבעה מינין שבמצורע שהן שלש מצות ואם הם כולם לטהרת טמאים כמו שאבאר (מ' ק"ח—ק"י). ואלו הארבעה מחוסרי כפרה (מ' ע"ד—ז') כבר התבארו משפטיהם ומשפטי קרבנותם בכלל ובפרט בפרק ראשון ושני מכרתות ובשני מערכים (ח'.:, ופ"ד י"ז.:) וזבחים (ט"ו:, י"ז.:) ובשמיני מנזיר (נ"ז., נ"ט:—ס':) וסוף נגעים ובמסכת קנים ובמקומות רבים מפוזרים מן התלמוד. אבל רובם ועיקריהם במקומות שרמזנו עליהם.
